בעבודה הזאת אנחנו מחפשים שקט. מחפשים מקום של התייחדות, של דיוק פנימי שמוצא את הביטוי שלו במשהו שימושי מאד. זה מהדהד לי את הסיפור של איילת.
לפני שנה בערך, הגיעו שתי בנות לראות את הסדנה, חשבו להצטרף לקורס (לא קשורות אחת לשניה). זו היתה תקופה שהתבשלה אצלי ההבנה לא לנסות "למכור" קורסים, אלא להאמין במה שאני עושה ולהציע את זה למי שזה מתאים לו. ככה כולם יותר מרוצים.
בקיצור, הגיעו שתיהן. מתישהו נכנסנו לחדר הפנימי, הידוע גם בשם "The Dreaming Room". לשם אני לפעמים מכניס את מי שמתעניין בקורס ומגיע לסדנה, כדי להביט ולגעת בעבודות שלי, כדי להמחיש עד לאיפה אני לוקח את זה.
זה מסנן טוב - יש מי שנבהל מהפרטים והדיוק ומבין שלא תהיה לו סבלנות (זו היתה בחורה א - שכחתי את שמה) - וזה בסדר גמור ויש לי בדרך כלל המלצות בשבילם לכיוונים אחרים שהם לא אני.
ויש מי שרואה ומתפלא ומסתקרן ומבין שזה מתאים לו ומחליט לצאת למסע - זו היתה איילת.
אחרי הקורס, היא לקחה על עצמה בנייה של שני שולחנות צד. הנה היא מרככת פינות עם מקצוע ידני לפני הרכבה:
בכל התהליך היא היתה שם, בסבלנות, התמדה ותשומת לב (תכונות חשובות לסוג העבודה שאנחנו עושים). היא גם לא הלכה על עיצוב מנקר עיניים, אלא על פשוט, וטוב. בעיני יותר יפה לעשות פשוט וטוב מאשר מורכב ולא טוב. זה יוצר דברים שנעים לחיות איתם. זה יוצק את השקט שלנו לדברים שאנחנו משתמשים בהם.
אלו דברים שככל שאתה מתקרב יותר, אתה מגלה יותר, אתה מופתע לטובה, ולא להפך.
צעד ועוד צעד, פרוצדורה ועוד פרוצדורה, הכלים והטכניקות והטקסים הקטנים של המלאכה נטבעים בנו והופכים ליותר ויותר טבעיים. זה מספק ברמות מטורפות. ומתוך כל התהליכים והתכנונים וההצלחות וגם הכשלונות, מתישהו הרהיט פתאום נולד.
איילת שמחה, גם מהתוצאה אבל גם כי זה לקח לה הרבה יותר זמן ממה שהיא חשבה :)
נראה לי שהעבודה מדברת בעד עצמה.
אני כל כך מבסוט על התהליך שהיא עברה, ועל רמת הביצוע. כפרוייקט ראשון אחרי הקורס, זה מדהים בעיני. נתתי לה את הציון 10.
הנה דברים יפים שאיילת כתבה בפייסבוק שלה (היא גם מאמנת אישית, דרך אגב).
שלכם תמיד,
רפאל
Comments