לרוב, בעבודות עם לוחות של עץ מלא, נגרים עובדים עם עובי הקורות שהם מקבלים מהמחסן, לפי הסטנדרטים של התעשייה. במקסימום הם מיישרים ומחליקים את העץ כדי שיהיה ישר, ומסתפקים בזה.
התוצאה היא פרופורציות קצת מגושמות ועבות, ומראה ויזואלי רנדומלי - כל חלק ברהיט לקוח מאזור שונה של הקורה, או מקורות שונות. כשאני הולך למחסן לבחור עץ, אני בוחר את הכי עבה, רחב וישר שאני יכול למצוא. יחד עם עבודה על מסור הסרט, שיכול לפרוס פריסות ארוכות ועמוקות, זה נותן לי את האפשרות ליצור אחידות ויזואלית ברהיט שלי תוך שימוש באזור מצומצם של הקורה. בגלל הניצול הטוב של העץ, זה גם בדרך כלל מבטיח שיהיו לי חתיכות גיבוי אם משהו משתבש בדרך.
אני גם יוצר ככה עוביים שונים של פרוסות כדי ליצור עניין ברהיט. בארונית קיר, למשל, החלק העליון והתחתון יהיו קצת עבים יותר מהצדדים.
אני תמיד אוהב את השלב הזה כשאני מלמד אותו בקורס הבסיס בבית הספר, כי הוא לרוב לא מוכר, אפילו לנגרים מנוסים, ואפשר לראות את הניצוץ בעיני התלמידים כשפותחים שני פרוסות שנפרסו אחת אחרי השניה וכמה יפה הן עובדות ביחד.
כל כך הרבה פוטנציאל בעץ - זה ממש שובר לי את הלב לראות קורות עבות ולא ממומשות שעשו מהן שולחן או דלפק ענק... מבחינתי זה דבר כל כך בסיסי, ואני אסיר תודה למורה שלי, רוברט, שהראה לי את הדרך. בעיני זה אחד ההבדלים המשמעותיים בין נגרות, לנגרות אומן.
בסרטון אני מתחיל להדגים את התהליך עם פרוסת עץ סיסם יפה. מקווה שתהנו.
コメント