• רפאל

למה לי נגרות מסורתית?

עודכן: 3 בספט׳


מקצועות ידניים לנגרות מסורתית - בהכנה עצמית


תוכן העניינים


שלוש סיבות ללמוד ולעשות נגרות מסורתית


נגרות מסורתית שינתה לי את החיים. ואני מקווה שהיא תשנה גם את שלכם.


כאן בסטודיו אני עובד ומדריך בטכניקות מסוימות שלקוחות מעולם הנגרות המסורתי שהתפתח לאורך אלפי שנים: העבודה מתבצעת עם כלים ידניים, בשילוב של מכונות מודרניות יותר, עם דגש על איכות בנייה טוטאלית: כלומר, שאיפה לדיוק בעבודה, חיבורים נכונים שלוקחים בחשבון את התנהגות החומר, בחירה מוקפדת של העץ, עבודה עם כלים טובים שמושחזים ומכוונים בצורה אופטימלית, הגעה למשטחים ישרים, נוצצים ונקיים, בחירת פרופורציות שעובדות טוב ויזואלית ושימושית, ועוד ועוד.


אני אוהב את העבודה בגלל ההתמקדות, הקרבה לחומר ולידיים, ההבנה העמוקה והבלתי מתפשרת של איך חלקים מתייחסים אחד אל השני ואיך ליצור רהיטים טובים מאד שנעים ושימושי לחיות איתם. אני אוהב את הגילויים הקטנים שבדרך, את העומק האינסופי בחומר וביכולות שלנו.


1. בשביל תחושת הנוכחות, העצמאות והמשמעות



עבודה בנגרות מסורתית - חיתוך זנב יונה בזווית
מחבר זנב יונה בזווית - דורש המון נוכחות והקפדה

מאז המהפכה התעשייתית, שהביאה הרבה ברכה לעולם אבל גם השכיחה מאיתנו דברים מסויימים, יותר ויותר אנשים מייחלים למקום הזה בו הם יכולים להרגיש עצמם - נוכחים, יצרניים, דואגים לצרכים שלהם ושל משפחתם, מבינים טוב ובאופן מיידי את החומרים והחפצים בהם הם משתמשים יום יום. רוב הרהיטים המודרניים שאנחנו קונים היום הם במרחק שני מעברי דירה מלהיזרק לרחוב או לפח. בנוסף לזה, אין לנו מושג מי או מה בנה אותם, מי עיצב, למה, לאיזו מטרה, וכמה פשרות על חשבון המשתמש עשו בדרך כדי להיות רווחיים. כן, זה פתרון זול, והרבה פעמים זה גם מה שצריך. אבל יש בנו כמיהה למשהו עמוק יותר. והעבודה שלנו עונה על הצורך הזה: הרגעים שאתה שוכח את עצמך ליד שולחן העבודה, עושה תנועות שכאילו נולדת בשבילן, פותר בעיות, באכפתיות, בהבנה, ובסוף נולדים דברים שמישהו ישתמש בהם והם יסבו לו עונג ושמחה קטנה ושקטה כל יום. לו, ולדורות שיבואו אחריו (וכנראה יאבקו על מי יירש את הרהיטים…). אני רוצה להאמין שהרהיטים שאני בונה הם באמת כאלו.

העולם היום הוא מאד שונה ממה שהיה. האם פעם היה יותר טוב? נראה לי שבהחלט לא - היה הרבה יותר קל למות ברעב או במלחמה, ובכלל אנשים סבלו יותר. אבל למהירות הטכנולוגית והמהפכה החשמלית יש מחיר. משהו אבד. איזשהו שקט. ואפשר למצוא אותו בעבודה הזאת.

אז בעיני, ההגדרה של "נגרות מסורתית" - מעבר לטכניקה ולמעשיות, מעבר לדיון הנצחי על כלי יד\מכונות - היא תנועה רגשית. היא נוכחות. והיא משנה חיים.



עבודות בנגרות מסורתית - שולחן וארונית.
עבודות שלי בתהליך. שולחן וארונית.

אפשר להוסיף לכאן גם את עניין הגוף - יש איזו תחושת הרמוניה כשאתה מתרגל ומוצא את הדרך הכי נוחה לעשות פעולה נכונה - אם זה להחזיק את האצבע בנקודה מסויימת, לשחרר\להוסיף קצת כח לחיצה, לשנות את זווית האגן או את כיפוף הברך. בעיני יש כאן סוד גדול שהוא חלק כל כך משמעותימתחושת החיבור שנוצרת בזמן העבודה.


2. בשביל האיכות


ארונית בנויה בשיטות נגרות מסורתיות
ארונית אומרת שלום

מי שצפה בסרט "המטריקס" בטח מכיר את הסצנה המפורסמת בה ניאו, גיבור הסיפור, מגיע לרגע בו הוא צריך לבחור בין 2 גלולות: הגלולה הכחולה תשאיר אותו בעולם שהוא היה רגיל אליו ותשכיח ממנו את השאלות הבוערות בו. הגלולה האדומה תפתח בפני את הצוהר לעולם האמת בו אמנם יש קשיים רבים, אבל הם אמיתיים, ללא מסכות.

אני הרגשתי תהליך דומה בשנות ההתפתחות שלי כעובד בעץ, במיוחד כשזה מגיע להבנה של החומר: איזה סוג וחתך עץ מתאים לחלק המסויים של הרהיט שאני עובד עליו? איזה עצים יעבדו טוב ביחד? כמה קשה לעבד אותם בכלים ידניים או במכונות? כמה מהעץ יש לי? האם הוא יציב או מועד לפורענות? האם אני מבקש מהעץ יותר מידי, או אולי מעט מידי? הרבה שאלות. ואם מנסים לתת עליהן תשובות - כנות, ענוות - אז אפשר לעשות הרבה.

לפני שהגעתי ללימודים שלי בקנדה, למרות שהיה לי נסיון עם עץ, לא יכלתי לדמיין עד לאן דברים יכולים להגיע. בטקסטורות, צבעים, חוזק, יציבות, תנועה. ושוב, אלה רק מילים שמנסות להסביר. רוברט מ. פירסינג בספרו "זן ואמנות אחזקת האופנוע" טוען שעצם מה שמגדיר את המונח "איכות" הוא העובדה שהוא לא ניתן להגדרה. מה שמגלים הוא שאלהים נמצא באכפתיות.

זה, לעומת התייחסות לעץ כחומר בעל נפח, עם צבע כלשהו, ובנייה כמעט תעשיית לפי מודל תלת מימדי עם מידות מדויקות שפלט המחשב. חסר נשמה, ורואים את זה.

כשאתה בוחר בגלולות אדומות אתה נהיה נאמן יותר לעצמך, לחומר, לאנשים אותם אתה משרת כדי שיהיה להם נוח ונעים. אתה שואף אל המקסימום שלך ושל העץ. ואין דרך חזרה.


נגרות מסורתית מוקפדת ומדוייקת
נסיון לדייק לאמת - פרט מתוך ארונית שלי. דלת אחת סגורה ואחת פתוחה.

המלאכה הזאת מורכבת, וזה דורש קצת זמן, אבל כשהדברים מתחילים להיות מובנים יותר קשה מאד להיפרד מדרך עבודה כזאת, מההתבוננות הזאת (זה גם גורם לך לסלוד באופן חזק מדברים שנעשו בלי נשמה, ולהעריך איכות).



3. בשביל הבטיחות


כשהעבודה היא מודעת, הנוכחות שלנו היא שונה. וזה יוצר סביבת עבודה בטוחה יותר, במיוחד לאור העובדה שרוב העבודה היא עם כלים ידניים. כשאתה עובד עם כוונה, אתה נהיה רגיש לברומטר פנימי שמשדר לך - "אם משהו מרגיש מוזר, אל תעשה אותו". זהו הכלל הראשון והכי חשוב שלמדתי מרוברט המורה שלי לגבי עבודה עם מכונות, אבל הוא תופס גם לכלים ידניים. יודעים בעלי ניסיון שמפסלת מושחזת היטב יכולה לחתוך אותך יפה מאד...


כשמדובר בעבודה תעשייתית, או אפילו חובבנית אבל חפיפניקית, רמת הסיכון עולה בהרבה. יש גם סוג סיכון שהוא טוב - הסיכון שאתה לוקח שמשהו לא ילך כשורה, שהעץ היפה שאתה עובד עליו ילך לטמיון בגלל החלטות או פעולות שגויות. סיכון כזה רק מעלה את הערך של המלאכה, כפי שכתב דייויד פאי בספרו "The nature and art of workmanship", ומוציא אותנו ממעגל האוטומציה המכנית.


אבל אנחנו כמובן מעוניינים בלשמור על כל האיברים שלנו. תכבד את העבודה, והיא בחזרה תעשה מה שאתה מבקש, וגם לא תוריד לך אצבעות.


סטודיו לנגרות מסורתית
סביבה נעימה היא סביבה בטוחה - הסטודיו שלי


ארבעה מקורות טובים בשביל ללמוד נגרות מסורתית


אם אתם מעוניינים להכנס לעולם של הנגרות המסורתית, אני יכול להמליץ על כמה כיוונים משמעותיים שתוכלו לבחור בהם.



1. למצוא מורה


הדגמה על מסור סרט שהוא חלק חשוב בנגרות המסורתית
הדגמה בחדר המכונות בסטודיו שלי

העבודה הזאת היא הגיונית, ואפשר ללמוד את הכל לבד, ואין תחליף לניסיון האישי. אבל ללמוד ממורה זה לחוות את כל שנות הניסיון שלו ושל הקודמים לפניו בצורה מזוקקת ומיידית, ואבן יסוד במלאכה הזאת. זה פשוט מעיף את העבודה קדימה. החיים במובן מסוים קצרים, אז כדאי להתקדם מהר יותר. אלה המורים שאני מכיר ויכול להמליץ עליהם בארץ:


אזור המרכז:

  • הסטודיו שלי במשמר השרון. אני עובד ומלמד בשיטה שבה התחנכתי בקנדה על ידי המורה שלי, רוברט ואן-נורמן. בית הספר שלו ממשיך את דרכו של הנגר המפורסם ג'יימס קרוב שפרסם כמה ספרים רבי משמעות בשנות השבעים ממנו רוברט למד בקליפורניה. הלמידה אצלי היא לא במסגרת קורס אלא במסגרת של "סדנה פתוחה" - שלושה ימים אופציונליים בשבוע בהם אנשים שוכרים שולחן עבודה וכלים ומקבלים ליווי מלא שלי (בלי התחייבות למספר ימים או פעמים בחודש - רק בהתאם ליכולת ולרצון). זה מתאים לכל שלב בדרך, גם למתחילים.

אזור הצפון:

אוזר ירושלים:

בתי ספר בעולם:

  • בית הספר "Inside Passage" קרוב לוונקובר, קנדה, של רוברט ואן-נורמן. ה-מקום מבחינתי בעולם ללמוד נגרות היום.

  • בית הספר "The Krenov School" בקליפורניה - המקום בו ג'יימס לימד רוב הקריירה שלו.

  • בית הספר "Rowden Atelier" - סדנה ידועה וותיקה בדבון, אנגליה.


2. לקרוא

ג'יימס קרנוב - מהמורים הגדולים לנגרות מסורתית של זמננו
ג'יימס קרנוב - מהמורים והנגרים הגדולים לנגרות מסורתית של זמננו

ספרים:

  • ללא שום התלבטות, הספר המשמעותי ביותר שאני יכול להמליץ הוא "A Cabinetmaker's Notebook" של ג'יימס קרנוב. ספר מהפכני במידה מסויימת, כי הוא מדבר בעיקר על ה"למה", לא על ה"איך". זה הספר שתפס את כל תשומת הלב של רוברט וגרם לו לנדוד וללמוד עם קרנוב, כמו רבים אחרים. באופן אישי זה ספר שאני חוזר עליו שוב ושוב, ונזכר במה שחשוב באמת. יש לג'יימס עוד 3 ספרים שיצאו עם השנים.

מאמרים:

  • מגזין "FineWoodworking" - הותיק והמקיף בתחום, פועל ברצף משנות השבעים ומהווה מקור אדיר של כתבות על כל דבר שאפשר לדמיין כמעט בעבודה עם עץ (Fine או פחות Fine). אפשר לעשות מנוי דיגיטלי שנותן גישה לכל ארכיון העבר, ואפשר גם לעשות מנוי למגזין הפיסי.

  • מגזין "MORTISE & TENON" - אלטרנטיבה חדשה יחסית, מתרכזת בכתבות עומק ארוכות ולאו דווקא מעשיות.

מאמרים נוספים שלי:

3. לצפות בסרטונים


נכון, זה רחוק מלהיות נוכח פיזית מסדנה של המורה, ובכל זאת- הוידאו והאינטרנט מאפשרים גישה למורים שהיה הרבה יותר קשה להגיע אליהם. אני מודה שבאופן אישי החוויה שלי בקנדה והקרבה לרוברט הם מקור הידע לכל מה שאני עושה היום, ואני לא מכיר את עולם האונליין לעומקו, אם כי יצא לי קצת ליצור בו. ובכל זאת, הנה כמה מקורות שאני יכול להמליץ עליהם:

מורים אונליין:

  • לא שאני איזה מורה גדול אונליין, אבל עשיתי כמה סרטונים לא רעים בעברית על נגרות מסורתית.

  • פול סלרס: איש חמוד ומורה וותיק מאנגליה שמלמד נגרות ידנית פשוטה ומעשית שהעמיד כאן דור של תלמידים מכל העולם.

יוטיוב:

ערוצים שכיף לראות לאווירה או ללמידה:


4. קהילה


החברים שלכם לעבודה הם המקור הכי טוב לשאול, לשתף ולחלוק ידע. אני רואה את זה אצלי בסטודיו - זה מאפשר למצק ולהנכיח את הידע שאתם סופגים. הסצנה בארץ הולכת וגדלה, יש בתי ספר ואטודידקתיים, קהילות פייסבוק, אנשים בכל העולם. עם הזמן והדרך, אתם תפגשו את האנשים המשמעותיים שיהיו הקהילה שלכם. תקשיבו למצפן הפנימי, הלב שלכם ידע מי מדבר אליכם, ואל תתביישו ליזום ולדבר. אנשים אוהבים לדבר על דברים שהם אוהבים.



בונוס: איפה לקנות עץ


עצים איכותיים לנגרות מסורתית
עצים אהובים, חלקם מחכים אצלי שנים עד לרגע הנכון

העניין של מציאת עץ, איך לבחור אותו וממי להביא, החיפוש שאינו נגמר, וטוב שכך… זה דורש מאמר בפני עצמו שאני עוד צריך לכתוב. אבל לעכשיו, הנה כמה מקומות שיצא לי להיות בהם ולמצוא דברים טובים:


עצים מקומיים:

  • "המנסרה" של האחים זליקוביץ' היקרים במושב מזור (אזור פתח תקווה). מבינים מאד בעצים ומחזיקים מלאי תמידי ומשתנה של מטעמים מקומיים. הזהרו ממנת יתר של קפה וידע אם תבקרו אצלם.

  • "איציק עץ" במעין צבי עצים מקומיים ומיובאים.

מחסני ייבוא:

  • "עץ איתן" ברמלה - מבחר גדול של עצי ייבוא, חלק ממנו ייחודי רק להם. מבחינת המחיר והיחס, צריך לתפוס אותם ביום טוב… אבל שווה את זה.

  • "מסביב לשולחן" בחולון - לא הייתי באופן אישי אבל שמעתי עדויות טובות מאד - גם על העצים וגם על האנשים שם. מחכה לבקר שם בהזדמנות.

  • "צביקה מסחר בעץ" - מחסן נחמד בגן שמואל. צביקה עם סיגר בפה ולא תמיד נמצא, אבל העובדים עוזרים ומצאתי שם כמה עצים יפים. מחזיקים גם מלאי יפה של פורנירים.

  • "מי השרון" בפתח תקווה - מחסן ענק שיצא לי לקנות בו כמה דברים, זכרתי שהיה קצת קשה ללקוחות קטנים כמונו לבחור קורות, אבל שמעתי מכמה אנשים לאחרונה על סטאפ חדש וידידותי.


כלי עבודה ידניים לנגרות מסורתית
פינת העבודה שלי - חברים יקרים לדרך

הערות שלכם


אם יש לכם הערות על משהו שנכתב כאן, אשמח לקבל אינפוט מכם בוואטסאפ.



מאחל לכם חיי יצירה, למידה וסיפוק.


רפאל


80 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול